עבד כי ימלוך?
את פרק המסעות הקודם, שגיבש את היחיד לעם ולווה במצב קיומי ותודעתי של עבד שמשתחרר לחופשי, סיימו בני ישראל בהתהוות לעם מגובש ומאוחד.
הפרק השני יתמקד בהתבוננות – פנימית כחיצונית, מקומית ורחבה, שתהווה את הבסיס לשינוי המצב התודעתי לכזה של בן חורין אמיתי, שמדבר ומביט ומתקשר עם סביבתו בגובה העיניים.
בשיעור הזה נתחיל שוב מההתחלה, בדומה לקלף המלווה, קלף האדם החשוף והעקר, רק כיפה לראשו, עיניו סתומות וראייתו קצרה ומוגבלת כשל עבד, מעין נראה ואינו רואה..
קומת האדם השלמה הייתה מורכבת מקומות ומדורים משובחים ונעלים, ומסעותינו במדבר מהווים בעצם תהליך של איסוף ובניה מחדש של אותה קומה שלמה. קלף האדם ה"לא שלם" שמלווה את השיעור הזה הוא תזכורת למקום ממנו כולנו מתחילים את המסע – מעפר באנו למען יצירת יש מאין.
ואם אני לא בקצב?
תהליך ההתקדמות והבניה מחדש הוא אישי, כל אחד לפי הקצב שלו. כמו שנברא האדם ועולמו הפנימי והחיצוני בקצב מסוים ולא ברגע אחד, כך גם לתהליך יצירת קומת האדם השלמה יש קצב מסוים, בו מוזמן האדם לשתף פעולה עם אלוהיו ביצירת ובריאת יש מאין. הבורא, כשותף טוב, עוזר לאדם ביצירתו, ומספק לו שני "תמרורים" שילוו אותו במסעותיו ויעזרו לו בקביעת הקצב – "עמוד האש" הוא התמרור הירוק, שדוחף להשתתפות פעילה ואקטיבית בחתירה לעבר האור – ו"עמוד הענן", שתפקידו להאט את הממהר ולסמן שהגיע הזמן למצוא חנייה – ולהתמצא בה. לקחת זמן להתבוננות פנימית עמוקה, חקירה והפיכה בתהליכי הנפש האישיים העמוקים ביותר. כל אחד יכול, אם יבחר, להגיע בקצב שלו לנקודת הראות האלוהית, בה יוכל להסתכל על עצמו, עמו וכל העולם מנקודת המבט האלוהית השלמה.
זו כבר לא עורלה – זה אור לה'
המסע הפנימי מושפע מהדרכים הסובבות מבחוץ – הפגמים האישיים, קצב ההתקדמות השונה וההשלמה והקבלה של שותף הבריאה האלוהי. היכולת לראות את האור ולהגיע לתיקון מלווה במסע נדודים כשרק עור לגופנו, מרעיית צאן לראיית ומציאת האור. כמו בורות המים הסתומים שהיה על האדם לפתוח בהגיעו לארץ המובטחת, כך עליו עכשיו לפתוח את הסתימות בחללי ארובות העיניים שלו ולהיות בפועל "אור לגויים".
שאל את עצמך
מי את/ה בחייך – אדם של כמות או אדם של איכות?
קח יום בחייך, תתמקד בכל הדברים אותם אתה עושה – כמה מהם אתה עושה כי אתה חייב להספיק לעשותם, ואיך אתה חווה אותם. וכמה מהם אתה באמת רוצה ונהנה לעשותם – והאם, ומהו, ההבדל בחוויה.
